השתלת כבד היא החלפה של כבד חולה בכבד חדש ובריא – פעולה המשמשת לטיפול במקרים של אי ספיקת כבד סופנית. השתלת הכבד עברה שינויים משמעותיים במהלך השנים, כאשר אחוזי ההצלחה של הניתוח והישרדות החולים עלתה מ-30% בתחילת שנות ה-80 ועד 85% בשנים האחרונות.
הסיבה לכך היא התקדמות משמעותית בטכניקות הניתוח, שיפור התרופות למניעת דחיית השתל ומתן טיפול טוב יותר כנגד זיהומים. עם זאת, השתלת כבד עדיין נחשבת לניתוח קשה ומסוכן, שקיימים לגביו סיבוכים רבים.
היסטוריה של השתלת כבד
ניתוח השתלת הכבד הראשון בוצע בשנת 1963 על ידי תומס סטרצי. החולה היה ילד בן 3 שלרוע המזל מת כתוצאה מדימום. בשנת 1967, סטרצי עצמו ביצע את השתלת הכבד המוצלחת הראשונה ובמשך עשר שנים לאחר מכן ניתוחי הכבד היו בגדר ניסוי, ואחוזי ההצלחה היו 50% בלבד.
פריצת הדרך החלה בשנות ה-80, עם המצאת התרופה ציקלוספורין. אחוזי ההצלחה של הניתוח והישרדות החולים עלו משמעותית ועם השנים סיכויי ההצלחה רק עלו והשתפרו, עד 85% כיום.
בשל ההצלחה המסחררת של ניתוחי השתלת כבד, רשימת ההמתנה לניתוח עלתה ועם זאת מספר התורמים נשאר פחות או יותר אותו הדבר. כתוצאה מכך, אנשים רבים נפטרו במהלך ההמתנה לניתוח, ומבחינת בריאות הציבור לא הושג האפקט לו ציפו.
בעיה זו הובילה להתפתחות טכניקות חדשות שמטרתן לשפר את כמות הכבדים העומדים להשתלה, כמו לדוגמא השתלת חצי כבד מהמת או השתלת כבד באמצעות תורם חי. בתחילה, השתלות אלה בוצעו רק על ילדים, אצלם גודל הכבד הנדרש היה קטן יותר, אך מאוחר יותר התברר שטכניקות אלה מתאימות גם למבוגרים.
כיום, הניתוח להשתלת כבד הוא אחד מניתוחי השתלת איברים הנפוצים והמוצלחים, וחולים רבים נהנים מתרומות כבד מהחי ומהמת.
סיבות להשתלת כבד
השתלת כבד מבוצעת במקרים של אי ספיקת כבד חריפה או כרונית, המלווה בשחמת ובסימפטומים קשים כמו מיימת, דימומים, פגיעה מוחית וחוסר תזונה. באופן כללי, כל מחלה שגורמת לכבד להפסיק לתפקד יכולה להיות מטופלת על ידי השתלה, כמו לדוגמא: מחלת כבד כולסטטית, דלקת כבד כרונית הנגרמת על ידי צהבת B ו-C, מחלת כבד אלכוהולית ושחמת הכבד, מחלות מטבוליות כמו מחלת וילסון או המוכרומטוזיס, סרטן הכבד ועוד.
כמובן שהקו הראשון של הטיפול הוא סילוק הגורם המזיק או טיפול תרופתי, אך במצבים חמורים מאוד וכאשר כבר אין ברירה, בוחרים באופציית השתלת הכבד.
השתלת כבד – הליך הניתוח
בניתוח להשתלת כבד מהמת מחליפים את הכבד של החולה בכבד שלם של התורם. תהליך ההשתלה כולל 3 שלבים עיקריים: בשלב הראשון מתבצעת הוצאת הכבד מגופו של החולה. בשלב זה על המנתחים להתמודד עם דימום מאסיבי, שמתגבר במקרים של יתר לחץ דם כבדי. לשיפור בטכניקות ההתמודדות עם הדימום חשיבות מכרעת בהתקדמות נושא השתלות הכבד לאורך השנים והנושא נמצא במחקר ופיתוח רציף.
לאחר מכן, עוברים לשלב בו מחברים את הכבד שהגיע מהתורם, ומקשרים אותו לצינורות המרה וכלי הדם השונים: הוריד הנבוב העליון והתחתון, מערכת השער ועורק הכבד.
לאחר חיבור הכבד החדש, מתחיל שלב בו צופים בשינויים השונים אצל גופו של הנתרם, שנגרמים כתוצאה מהשתלת הכבד. בדרך כלל מדובר בלחץ דם נמוך ובהפרעות קצב, וכן עלולים להיגרם בעיות במאזן האלקטרוליטים, בתפקודי הקרישה ואיסכמיה של הכבד החדש.
בניתוח להשתלת כבד מהחי מסירים מהכבד של התורם אונה אחת בלבד (ימנית או שמאלית). החלק שנחתך מגיע ביחס לגודל של האדם שמושתל, כאשר אצל מבוגרים צריך להוציא אונה גדולה יותר.
בתהליך תרומת הכבד אין הרבה סיכון אצל התורם, ובזכות יכולת הרגנרציה של הכבד, הרקמה חוזרת לגודלה המקורי תוך 4-6 שבועות. המשך הניתוח מתבצע בצורה הדומה לניתוח להשתלת כבד מהמת כאשר מנתקים את הכבד החולה ומשתילים במקומו את הכבד הבריא.