השתלת לב

ניתוח השתלת לב הינו טיפול המבוצע במצבי אי ספיקת לב קשים שגורמים לכך שהלב בקושי מתפקד, ואין הזרמת דם טובה לרקמות השונות. השתלת הלב מבוצעת בכל טווח הגילאים, החל מיילודים ועד אנשים מבוגרים וקשישים. המצבים הנפוצים ביותר המובילים להשתלת לב הם קרדיומיופתיה, אוטמים מרובים, מחלות מסתמי לב המצריכות השתלת מסתם לב ביולוגי או מלאכותי, מחלות לב מולדות, הפרעות קצב קטלניות וגידולי לב.

לעיתים, לא תמיד ניתן להשתיל לב, או צריך להמתין לפני ביצוע ההשתלה, בשל בעיות רפואיות שונות. במצב זה מבצעים השתלת לב מלאכותי זמני עד לביצוע ההשתלה. בנוסף, לעיתים קיימים גם גורמים המהווים באופן כללי התוויה נגד השתלות, כמו לדוגמא זיהום, גידולים ממאירים ומחלות מרובות. התוויה ייחודית נגד השתלת לב היא לחץ דם ריאתי גבוה – מצב נפוץ הגורם לאי ספיקת לב, אך גם עלול להוביל לאי ספיקת לב ימין גם לאחר ההשתלה – במצבים אלו, לא מבצעים השתלת לב.

בחירת הלב המושתל

השתלת לב יכולה להתבצע אך ורק מחולה שעבר מוות מוחי, ולא אפשרית על ידי תורם חי. כאשר בוחרים את הלב המושתל, חשוב להקפיד לא רק על התאמה רקמתית (לפי סוג דם וכו') אלא גם על גובה ומשקל דומים בין התורם והנתרם. תורם הלב חייב להיות בעל לב תקין ובריא – בדיקת אק"ג תקינה, ושאינו בעל בעיות קשות של יתר לחץ דם, או מחלות כלי דם אחרות.

מהלך הניתוח

לאורך כל תהליך ההשתלה, האדם המושתל מחובר למערכת לב- ריאה שאחראית להחליף את פעילות האיברים האלה ולספק למנתחים זמן בו יוכלו לבצע את הניתוח.

השלב הראשון הוא כמובן הוצאת הלב החולה החוצה, ולאחר מכן מכניסים פנימה את הלב הנתרם, אותו מחברים לכל כלי הדם היוצאים מהלב אחד אחרי השני לפי הסדר הבא: ורידי הריאה, וריד נבוב (עליון ותחתון), עורק הריאה ואבי העורקים.

במצבים שונים, בעיקר כאשר חוששים מאיסכמיה של הלב המושתל, מחברים את אבי העורקים לפני עורק הריאה על מנת לספק פרפוזיה מהירה יותר של רקמת הלב על ידי העורקים הכליליים.

המשך טיפול לאחר השתלת הלב

לאחר ביצוע הניתוח הקשה וההתאוששות, עוברים לטיפול סטנדרטי שמתקיים לאחר כל סוגי ניתוחי ההשתלה. הטיפול הוא בנוגדי מערכת החיסון שמטרתם למנוע את דחיית השתל. טיפול זה מתבצע מיד לאחר ההשתלה וחייב להתקיים לאורך כל החיים. בשנים האחרונות חלה התקדמות משמעותית בתחום, וכיום כבר רואים פחות מקרים של דחיית שתלים לעומת העבר.

בנוסף לטיפול השגרתי, חשוב לזכור שמושתלי לב הם בעלי סיכון גבוה מאוד לזיהומים, ולכן יש להקפיד על טיפול אנטיביוטי מתאים. מושתלי לב ברוב המקרים מאושפזים ביחידה לטיפול נמרץ, שם הם מונשמים במשך מספר ימים. המגמה היא לנסות ולשחרר את המושתלים הטריים כמה שיותר מהר מהיחידה לטיפול נמרץ מחשש לזיהומים שונים.

השתלת לב – סיבוכים אפשריים

להשתלת לב בדומה לכל פרוצדורה ניתוחית קיימים סיבוכים שונים, שיכולים להופיע מיד לאחר הניתוח או אפילו לאחר תקופה ארוכה. הסיבוך העיקרי הוא כמובן דחיית השתל. על מנת להתגבר על כך מטפלים בעזרת תרופות מדכאות חיסון, כמו ציקלוספורין.

עם השימוש בתרופות אלה, המטופל נחשף לתופעות לוואי קשות, כמו סיכון מוגבר לזיהומים, אוסאופורוזיס, יתר לחץ דם וסכרת. סיבוכים נפוצים נוספים הם בעיות בנתיב האוויר ובתפקוד הכללי של הלב.

דחיית השתל

כאמור, הסיבוך העיקרי מהשתלת לב הוא דחיית השתל. קיימים שני סוגי דחייה – דחיית שתל חריפה וכרונית. דחיית השתל החריפה, מופיעה זמן קצר לאחר ההשתלה ומאופיינת בתסנין דלקתי חריף ברקמת הלב. דחיית לב מהסוג החריף מתקדמת אמנם מהר מאוד, אך בהחלט ניתנת לריפוי באמצעות תרופות.

דחיית לב כרונית היא מצב שנמשך לאורך שנים, ומתאפיין ביצירת רקמת צלקת והרס כלי הדם. הבעיה העיקרית היא אבחנה מהירה של דחיית השתל הכרונית, מפני שהסימפטומים השונים מופיעים רק בשלב מאוחר מאוד כאשר כבר אין הרבה מה לעשות.

הפרוגנוזה של דחיית לב כרונית אינה טובה, ולכן עדיף להגיע לאבחנה מוקדמת ולצורך כך ניתן לבצע בדיקות סקר על ידי ביופסיה.

ראו גם:
חוות דעת רפואית להשתלות איברים

שיקום בבית לאחר השתלת לב