המערכת החיסונית היא המערכת שאחראית להגן על גופינו מפני פולשים זרים. מערכת החיסון מורכבת מתאים מסוגים שונים, כאשר החשובים ביניהם הם נויטרופילים, תאי B המייצרים נוגדנים ותאי T המספקים יכולות הגנה שונות.
כאשר מבצעים השתלת איברים בגוף, מכניסים בעצם גוף זר אל תוך המערכת הקיימת. כתוצאה מכך, מערכת החיסון מזהה את השתל כזר ומתחילה לתקוף אותו, ובצורה זו מתרחשת דחיית השתל.
גם כאשר יש התאמה רקמתית טובה, מערכת החיסון עדיין מזהה את השתל הזר וגורמת לדחייתו. כדי למנוע זאת משתמשים בתרופות שמדכאות את מערכת החיסון שתפקידן להחליש את התגובה החיסונית ולמנוע את אירועי הדחייה – כמו ציקלוספורין.
כיצד מערכת החיסון מזהה את השתל כזר?
כל תא בגופנו מצופה בחלבונים שונים המזוהים על ידי מערכת החיסון – אלה הם האנטיגנים. במהלך הבשלת תאי החיסון, הם לומדים להבחין בין עצמי לזר, בין היתר על פי אנטיגנים אלה. ביטוי האנטיגנים ייחודי מאוד, ואופייני לכל אדם, אך מופיע באופן קבוע על התאים. אנטיגנים המאפיינים את תאי גופנו נקראים אנטיגנים עצמיים או HLA.
תאי החיסון נעים בגוף ומחפשים את האנטיגנים הזרים, וכאשר נתקלים בכאלה, מפעילים את כל המערכות האפשריות על מנת לחסל אותם. במסגרת המפגש עם הזרים מופעלים בדרך כלל תאי T, נוגדנים במקרה של זיהום חיידקי או ויראלי ותאי דלקת רבים.
כך בדיוק מערכת החיסון גורמת לדחיית השתל: מתבצע זיהוי של האנטיגנים הזרים, ואחריו תקיפה חזקה על ידי כל תאי מערכת החיסון.
מערכת HLA
מערכת HLA או בשמה האחר מערכת האנטיגנים העצמיים היא כאמור מערכת האופיינית לכל אדם על פי החומר הגנטי שלו. המערכת מקודדת על ידי 6 אתרים גנטים עיקריים, המופיעים על כרומוזום 6.
מערכת ה-HLA בעצמה מתחלקת ל-2 חלקים הנקראים MHC (Major Histocompatibility Complex) – MHC Class 1 מבטא את האנטיגנים שעל ממברנת התאים השונים בגופנו ו- MHC Class 2 מבטא את האתרים הגנטים שנמצאים על פני תאי מערכת החיסון.
על מנת שהשתל לא יידחה, אנו צריכים שה-HLA של הגוף לא יזהה את השתל כזר – מצב המתאפשר רק כאשר יש התאמה מלאה בין התורם לנתרם.
תהליך סיווג הרקמות
התהליך בו מתאימים ומחליטים על התאמת הרקמות נקרא גם סיווג רקמות, ועל מנת להשיג התאמה מלאה יש צורך בהתאמה של 6 אתרי ה-HLA אצל התורם עם 6 האתרים אצל הנתרם.
השיטה הישנה לבדיקת הרקמות בוצעה על ידי סרולוגיה – בדיקה לפי היקשרות נוגדנים לאתרים. לפי הנוגדנים שנקשרו, ידעו להתאים בין האתרים השונים של ה-HLA.
שיטה חדשה ומדוייקת הרבה יותר מבוצעת על ידי בדיקת PCR, באמצעותה משווים באופן ישיר בין רצפי ה-DNA של התורם והנתרם. באמצעות שיטה זו ניתן להגיע לאבחנה בצורה כמעט מושלמת ולאפשר התאמה טובה יותר בין התורם לבין הנתרם.
בדיקת הצלבת רקמות
גם אם סיווג הרקמות על פי HLA עובר בהצלחה, חשוב מאוד גם לבצע בדיקת הצלבת רקמות, הבודקת את נוכחותם של נוגדנים כנגד הרקמה המושתלת (HLA מדבר רק על נוכחות אנטיגנים).
נוגדנים העלולים לפעול כנגד השתל מגיעים אל הגוף בדרכים שונות, כמו עירוי דם, השתלות קודמות שעברו דחייה ואישה שהייתה בהריון ונחשפה את האנטיגנים של העובר.
במילים אחרות, לא מספיק לבדוק האם הגוף יזהה את האיבר המושתל כזר על ידי מערכת ה-HLA, אלא חייבים גם לוודא שלא קיימים נוגדנים שעלולים להזיק לשתל.
הבדיקה הקלאסית להצלבת רקמות מתבצעת על ידי ערבוב תאי הסרום של הנתרם עם תאי דם של התורם. במקרה שההצלבה חיובית, ניתן יהיה לראות תגובה חיסונית והרס של כדוריות הדם. במקרה זה כמובן השתל יידחה ואין לבצע את ההשתלה.