תורם חי

תרומת איברים מאדם חי לקרוב משפחתו או לאדם זר היא מעשה אשר משמעותו הצלת חיים. האיברים או הרקמות אשר יכולים להתקבל מתורם חי הם כליות, ריאות, דם וכלי דם שונים, מח עצם, אונת כבד וריאה. שילוב ההצלחות הרבות להשתלות איברים מתורם חי עם סיכון מועט לתורם עצמו, מוביל לנכונות לתרומה ולשמחת הקבלה.

עם זאת, בישראל אחוז תורמי האיברים הוא קטן יחסית ורשימת הממתינים גדולה וארוכה. תורם חי עושה זאת ללא כוונת רווח כלשהי וללא תמורה כספית. מטרת תרומת איברים תהיה בדרך כלל אלטרואיסטית עם רצון לעזור לזולת. תרומה למטרות כספיות הינה מנוגדת לחוק ולא מקובלת בארצות העולם המערבי.

מי יכול לתרום?

תורם חי יכול להיות קרוב משפחה דרגה ראשונה או זר מוחלט. תהיה רמת ההיכרות שלו עם מקבל התרומה אשר תהיה, הוא חייב לעבור בדיקות רפואיות עמוקות ומקיפות אשר יוכיחו את מצב בריאותו התקין. תורם חי נבדק על מנת לשלול את היותו נשא מחלות טרמינליות כמו איידס וצהבת. כמו כן, הוא חייב להיות תורם מתאים לחולה מבחינת סיווג הרקמות על מנת שגוף המקבל לא ידחה את השתל ויראה בו פולש זר.

תורם חי חייב להיות בעל תפקוד כלייתי טוב וכמשולל גורמי סיכון לפתח מחלת כליות בעתיד, במקרה של השתלת כליות. התורם גם נבדק על מנת לוודא ולהבטיח את הסכמתו המלאה לתרומה כך שלא תגרום לו נזק נפשי כלשהו.

לתורם חי אסור שיהיה רווח כלכלי או אחר מהתרומה עצמה, אך הוא חייב להבין באופן עמוק את סיכוני התרומה והשלכותיה. טרם התרומה, ייעשו מירב המאמצים והניסיונות על מנת שהתורם החי לא יאבד מאיכות חייו וימשיך בחייו התקינים.כמו כן, במידה והוא תרם כליה, עומדות לזכותו זכויות תורמי כליה.

אילו איברים ניתן לתרום?

האיברים אותם אפשר לתרום מתורם חי הם כלי דם שונים, מח עצם, כליות, אונת כבד וריאות. מלבד כליה שהינה איבר אשר יורגש בחסרונו ברמת חומרה זו או אחרת, דם ומח עצם הינם רקמות אשר יתחלפו עם הזמן ולא יורגשו באבדנם.

מכיוון שכך, תרומת כליה מהחי יצרה שאלה גדולה על חיוניותה מבחינה דתית. יש האומרים כי אין האדם רשאי להטיל מום בגופו גם אם זה נעשה על מנת להציל את חברו. ויש האומרים כי זוהי מצווה גדולה.

השתלת מח עצם נעשית על ידי תרומה אשר נלקחת באופן בלבדי מתורם חי, מעצם אופייה. דווקא בתרומה זו, יכול התורם למצוא עצמו נתון ללחצים כבדים של בני המשפחה לתרום. אולם המצווה, קלות התרומה, המחויבות לבן המשפחה וסיכויי ההצלחה הטובים של קליטת השתל משכנעים לבסוף רבים מהתורמים לתרום מעצמם.

רמת הסיכון לתורם החי היא קטנה מאד, הן מבחינת תמותה והן מבחינת ירידה באיכות חייו. הסיבוכים המיידים לתורם החי הם מינימליים, ובתרומת כליה יכולים להסתיים בלחץ דם גבוה שולי ולא קליני, בלבד. בתרומת דם ומוח עצם, רמת הסיכון היא אפסית מכיוון שרקמות אלה, כאמור, מתחלפות ומשתנות תוך זמן קצר מאד.

מידת ההתאמה

תורם חי, טרם ההתרמה, עובר סידרת בדיקות אשר מטרתן לבחון את מידת התאמת סיווג הרקמות שלו לזו של המטופל החולה. ככל שמידת ההתאמה תהיה טובה יותר, כך גוף המטופל יוכל להסתגל באופן מהיר וקל יותר לאיבר המתקבל.

הסיכון הרפואי העיקרי למקבל התרומה היא התנגדות גופו לקבלת האיבר ופיתוח נוגדנים כנגדו. על מנת להתגבר על מכשול זה, על התורם להיות מתאים מבחינת סיווג הרקמות שלו למקבל התרומה. מעבר לכך, לאחר קבלת התרומה, מקבל המטופל מגוון תרופות אשר אמורות לדכא את מערכת החיסון שלו כך שתפחית את מלחמתו בשתל.