תרומת איברים הינה העברת איבר או חלק מאיבר מגוף אחד לגוף שני. האיברים או השתלים יכולים להילקח מגוף חי, גוף מת או להיעשות באופן מלאכותי. מקור השתל נקבע על פי מספר פרמטרים מורכבים, אשר בעיקרם תלויים בסוג האיבר הדרוש. למשל, כליה, כבד ומח עצם אפשר לתרום מגוף חי, בעוד לב או קרנית יילקחו ברוב המקרים מאדם מת.
בישראל, עמותת אדי מאגדת ומסדרת את נושא ההשתלות. אזרחים אשר מאשרים קבלה ונתינת תרומת איברים חותמים על הכרטיס המדובר על מנת שרצונם ייעשה במקרה הצורך. סחר באיברים אסור על פי החוק, ואינו נעשה במטרה לתשלום או הטבה כלשהי.
במקרים בהם אפשר לתרום איברים, על פי חוקי תרומת איברים הקבועים בישראל, התורם יוכל להיות מוכר כחולה כרוני ולכן זכאי לקבל הטבות שונות, לרבות פטור ממיסים מסוימים( למשל, זכויות תורמי כליה). עם זאת לתרומה יש הרבה בעיות רפואיות, אתיות ומוסריות אשר מהוות כר נרחב לדיונים ושאלות.
תרומת איברים מאדם חי
האיברים הניתנים לתרומה על ידי תורם חי כוללים דם וכלי דם, מח עצם, כליה, אונת כבד או ריאה. התרומה יכולה להתקבל מאדם חי שהוא קרוב משפחה של החולה ובעל מאפיינים קרובים או תרומה מזר בעל מאפייני התאמה טובים.
בשום מקרה, התרומה לא יכולה להיות חלק מסחר באיברים או להיעשות כנגד תשלום או טובות הנאה. האנשים התורמים עושים זאת בדרך כלל ממניעים אלטרואיסטים ומתוך דאגה כנה לאדם החולה.
למרות שהסיכונים הכרוכים בלקיחת איברים לאדם הבריא הם נמוכים, הם עדיין קיימים. פותחו שיטות שונות לתרומת איברים הכוללים הפחתה משמעותית של הסיכונים. למשל תרומת כליה אשר יכולה להתבצע בדרך לפרוסקופית, ובכך להפחית את סיכוני ההרדמה והניתוח הפתוח.
מחקרים רבים אשר נעשו על מנת לחקור את שיעור הסיבוכים המאוחרים, לא העלו תוצאות משמעותיות. בתרומת כליה נראית עלייה בלחץ הדם אשר הינה זניחה ולא משמעותית.
שיעור ההצלחות של תרומות איברים מאדם חי נחשב לטוב. בתרומת כליה, נראית עלייה מתמדת של תרומות איברים מן החי עקב הסיכונים הנמוכים לתורם והצלחת קבלת השתל על ידי המטופל. חוקקו נהלים שונים אשר מטרתם להסדיר את תרומת האיברים, כך שלא תיעשה עקב מצוקה כלכלית או הטבות כלכליות אחרות.
תרומת איברים מאדם מת
את תרומת האיברים אפשר לקחת רק לאחר שהאדם נחשב והוגדר כמת. מצב זה יכול להיות או כשפעילות הלב שובקת חיים או כאשר המח נפגע ברמה בלתי ניתנת לריפוי (מוות מוחי). קביעת המוות צריכה להיעשות על פי פרוטוקול של משרד הבריאות והכללים המוכתבים ממנו. למשל בקביעה זו, ישתתפו שני רופאים בכירים שאינם מעורבים בתחום ההשתלות. גם הרבנות הראשית הצטרפה להסדרת נהלים אלו, על מנת שתרומת איברים תהיה מקובלת גם מבחינת ההלכה.
איברי האדם המת צריכים להימצא כשירים להשתלה במובן של אי הימצאות מחלות ורמת שימור טובה. על מנת שניתן יהיה להשתמש באיברים כמו לב, ריאות או כבד, חייבים לקחת אותם מהאדם הנפטר עוד כשליבו פועם.
מכיוון שהתזמון הוא קריטי להצלחת התהליך, חשוב לקבל את הסכמת האדם הנפטר מבעוד מועד באמצעות כרטיס אדי למשל, או באמצעות הסכמת בני משפחתו. תזמון זה נראה בעייתי מבחינת שאלות הלכתיות בנושא הגדרת המוות של האדם.
מתורם איברים אחד, אשר ליבו לא חדל מלפעום, אפשר להציל תשעה אנשים שונים. האיברים אותם הוא יכול לתרום הם קרנית, כליות, לב, ריאות, כבד ולבלב. תרומת איברים זו יכולה להציל חיי אנשים כמו גם לתרום להעלאת איכות חייהם, כמו למשל במקרה של קרניות.