ידוע כי קיים קשר בין משקל הגוף של האדם לבריאותו, בכיוון ברור: ככל שמשקל האדם גבוה יותר, כך הוא נמצא בקבוצת סיכון מוגבר ללא מעט מחלות ומצבים בריאותיים חמורים. אבל האם יש דרך ביניים? האם האדם יכול להיות גם בעל משקל עודף, אבל עדיין להישאר בריא – מה שמונה בלעז "Fat But Fit" ("שמנמן אבל בריא"). כמה מחקרים שנערכו בעולם בשנים האחרונות ניסו למצוא תשובה חד משמעית לשאלה הזו, והתוצאות בהחלט מרתקות עד לרמת הפרדוקס.
לתפיסת חסידי הגישה הפסימית: לא ניתן להיות גם שמנמן וגם בריא
בכנס של האיגוד האירופי לפני שנים ספורות, הוצג מחקר מקיף שבא לראות עד כמה האדם יכול להיות שמן ובריא כאחד, או במילים אחרות: האם אדם "שמנמן" שמקפיד לבצע פעילות גופנית יהיה בריא יותר מאשר אדם שרזה מסיבות שונות (למשל גנטיקה) אבל לא פעיל מבחינה ספורטיבית. הממצאים שהוצגו בכנס אינם מעודדים, מנקודת המבט של אלו שמשקל גופם גבוה מעט יותר מזה המוגדר כתקין.
המחקר בחן אוכלוסייה של כ-3.5 מיליון איש, מתוכם כ-61,000 סבלו ממחלות לב ועורקים. החוקרים בדקו את הנתונים במאגר בריטי לגבי מצבם הבריאותם של המשתייכים לאוכלוסיית המחקר בתקופה של שני עשורים (2015-1995). החוקרים חילקו את הנבדקים לקבוצות שונות, על פי מדדי ה-BMI שלהם, ובהתאם לשאלה האם הם סבלו ממצב המעיד על בעיה במטבוליזם של הגוף: סוכרת, יתר לחץ דם או כמות גבוהה של שומנים בדם.
ממצאי המחקר הצביעו על רמת הסיכון שמעמיד המשקל העודף גם אם האנשים נחשבים לבריאים על פי אמות המידה המקובלות. אנשים אלו נמצאו בסיכון הגבוה בכ-50% לסבול ממחלת לב כלכלית בהשוואה לאנשים שמשקל גופם היה תקין. הסיכון אצלם למחלות לב וכלי דם נוספות היה גבוה ב-7%.
לטענת האופטימיים: להיות שמן ובריא זה בהחלט אפשרי
מן העבר השני של המשוואה, חשוב להדגיש כי הגישה לפיה אדם יכול להיות Fat but Fit זוכה אף היא לגיבוי מחקרי. מחקר שפורסם לפני מספר שנים במגזין הרפואי המקוון הנחשב European Heart Journal הצביע בהחלט על הסיכוי שאדם ישתייך לתת האוכלוסייה של אנשים שמנים שבריאותם היא ללא רבב גם מבחינה מטבולית. המשתייכים לקבוצה זו, שהיו כמעט מחצית מעשרות אלפי הנבדקים במחקר, יהיו בעלי כשירות פיזיולוגית ראויה לציון, מדדי גוף תקינים וחפים ממחלות ומבעיות המזוהות עם משקל עודף, דוגמת יתר לחץ דם, עודף כולסטרול או סיכון מוגבר לסוכרת.
אנשים אלו, על פי החוקרים, הם "מוגנים" מפני הסיבוכים המטבוליים המזוהים עם השמנה. במידה מסוימת, הם עשויים להיות בריאים יותר בהשוואה לאחרים במשקל גופם או אפילו לאנשים בעלי משקל גוף תקין. המחקר מציע לכן שלצד המדדים המקובלים לבחינת השמנה, רצוי להוסיף למשוואה גם את הסמנים המטבוליים ואפילו הכשירות האירובית של האדם.
מה ניתן להסיק מממצאי המחקרים?
נראה שהמחקרים מצביעים על בעייתיות מסוימת במדד ה-BMI עליו מתבססים כיום בעולם המערבי לבחינת משקל הגוף ורמות ההשמנה של האדם. המדד, שמתייחס לגובהו ולמשקלו של האדם, לא לוקח בחשבון את הגורמים המביאים למשקל העודף (למשל שרירים) ואת אורח החיים של הנבדקים. למרות הקשיים במדד, עדיין אין ולא ידוע אם יכול להיות מדד אחר ומדויק יותר לבחינת רמות ההשמנה בקרב האוכלוסייה.
כך או כך, אין צל של ספק שכל אדם צריך לשקול להיות עם משקל גוף תקין ככל האפשר. הקפדה על תזונה נכונה מאוזנת, וביצוע פעילות גופנית בתדירות ראוייה, הם מפתחות עיקריים לבריאות שלנו. זה לא אומר שחייבים לרדוף אחר החזון לרזון מוחלט (שאף הוא עלול להיות מסוכן), וכמובן שלא מוציא מכלל אפשרות מצב בו אדם בעל משקל עודף יהיה בריא בכל מאת האחוזים. אבל השורה התחתונה היא שנראה שמשקל גוף תקין ברוב המקרים אכן מצביע על גוף בריא.
מקורות ולקריאה נוספת:
The Fat but Fit paradox: what we know and don’t know about it
Can you be overweight and still be fit? – Harvard Health Publishing
Is Fat but Fit Simply a Mith?