הקטיון הנמצא מחוץ לתא בריכוז גבוה הוא הנתרן שיחד עם האשלגן משפיע על וויסות המעבר של החומרים אל התא ומחוץ לתא.
האיזון המתאים בין האשלגן לנתרן נחוץ לשמירה על הפעילות התקינה של התא הכוללת בין היתר שמירה על מאזן נוזלים, העברת אותות עצביים, איזון בין בסיסיות לחומציות, ויסות של רמת החומרים מחוץ לב ובתא ועוד.
מקורות האשלגן במזון
האשלגן נמצא בשפע בעיקר בירקות כמו למשל מלפפונים, ארטישוק, קולרבי, חסה, שומר, עלים ירוקים, סלרי ותפוחי אדמה וכן במגוון רחב של פירות כמו למשל פירות יער, בננות, אפרסקים, פירות יבשים, תפוזים, מלון ועוד.
אשלגן נמצא בשפע גם במגוון רחב של דגנים מלאים, אגוזים, זרעים ועוד. המקורות של האשלגן מן החי כוללים ביצים, חלב, דגים, עוף ובשר אדום. בכל הקשור לתזונה, לא פשוט להגיע למצב של חסר באשלגן למעט מקרים חמורים של תת תזונה כמו במקרה של מחלת האנורקסיה.
מה הם התפקידים של האשלגן בגוף?
האשלגן ממלא מגוון רחב ביותר של תפקידים בגוף האדם. בין היתר הוא אחראי לשמירה על מאזן החומציות, חיוני לתפקוד בלוטת יותרת הכליה והכליות, מסייע למטבוליזם של פחמימות וחלבונים, חשוב ליצירת חומצות גרעין, בעל תפקיד מרכזי במנגנון העברת האותות העצביים, אחראי על מאזן הנוזלים בגוף ועוד.
מה היא כמות האשלגן היומית המומלצת לצריכה?
כמות האשלגן היומית המומלצת לצריכה משתנה בהתאם לגיל. כך למשל בין גיל ארבע לגיל שמונה מומלץ לצרוך 3.8 גרם אשלגן מדי יום ואילו בגיל 9-13 מומלץ להקפיד על צריכה של 4.5 גרם ליום. החל מגיל ארבע עשרה ואילך ההמלצה עומדת על 4.7 גרם ליום, נשים מניקות מומלצות לצרוך 5.1 גרם ליום ובין גיל שנה לגיל שלוש שנים, מומלץ לצרוך כשלושה גרם אשלגן ליום.
מה קורה במצבי חסר באשלגן?
חוסר באשלגן נקרא בשפה המקצועית היפוקלמיה. מצב זה יכול להוביל להפרעות בקצב הלב ולהעלות את לחץ הדם, לגרום לבעיות במערכת ההולכה העצבית שיבואו לידי ביטוי בעייפות, בלבול, עצבנות, התכווצויות ועוויתות שרירים, להוביל לבעיות מגוונות במערכת העיכול כמו למשל נפיחות בטנית, עצירות ובחילות וכן לגרום להשתנה מרובה, צמא מוגבר ועוד.
היפוקלמיה קשה במיוחד יכולה לבוא לידי ביטוי בשיתוק שרירים, הפרעות חמורות ביותר בקצב הלב ואף להוביל למוות. חסר באשלגן יכול להיות תוצאה של גורמים רבים ומגוונים. בין היתר מדובר על שימוש בתרופות משתנות, שלשולים כרוניים או הקאות כרוניות, ייצור עודף של אלדוסטרון, דימום כרוני ממערכת העיכול, כשל של הכליות שמוביל לאובדן מוגזם של אשלגן, המוליזה ועוד.