עלי דפנה

עלי הדפנה הם עליו המיובשים של צמח הנקרא ער אציל. מדובר על צמח ירוק עד רב שנתי הגדל כשיח או כעץ. בעלי הדפנה נהוג לעשות שימוש לצורכי תיבול של מגוון תבשילים לרבות תבשילי בשר ודגים וכן נעשה שימוש בעלים בתהליכי כבישה של ירקות.

אמנם העלים מהווים מרכיב מרכזי בתהליכי הכנה של מנות מגוונות, אך לא נהוג לאכול אותם. בדרך כלל נהוג להסיר אותם מהמנה לפני ההגשה או פשוט להוציא אותם מהצלחת על מנת שלא לאכול אותם בטעות.

ערכים תזונתיים של עלי דפנה

להלן הערכים התזונתיים של מאה גרם עלי דפנה:

• 313 קלוריות, 7.61 גרם חלבון, 74.97 גרם פחמימות, 8.36 גרם שומן שמתוכם 2.28 גרם שומן רווי, 26.3 גרם סיבים תזונתיים ו- 5.45 גרם מים.
• ויטמינים – 0.009 מ"ג ויטמין B1 (תיאמין), 0.421 ויטמין B2 (ריבופלבין), 2.005 ויטמין B3 (ניאצין), 180 מק"ג ויטמין B9 (חומצה פולית), 1.74 מ"ג ויטמין B6 (סך הכול 4.355 מ"ג ויטמינים מקבוצה B) ו- 46.5 מ"ג ויטמין C.
• מינרלים – 529 מ"ג אשלגן, 3.7 מ"ג אבץ, 113 מ"ג זרחן, 120 מ"ג מגנזיום, 43 מ"ג ברזל, 834 מ"ג סידן ועשרים ושלושה מ"ג נתרן.

השימושים הנעשים בעלי הדפנה

עלי הדפנה מלווים את האנושות כבר אלפי שנים ולאורך ההיסטוריה נעשו בהם שימושים שונים. כך למשל ביוון העתיקה נעשה שימוש בעלי הדפנה להכנה של זרי ניצחון שנהוג היה להניח על ראשם של המנצחים בתחרויות ספורט שונות, מנהג שהשתרש בצורות כאלו או אחרות עד ימינו אנו. כמו כן מאחר ועלי הדפנה מכילים חומרים דוחי חרקים, הרי שניתן לפזר כמה עלי דפנה במזווה על מנת להרחיק מזיקים דוגמת העש או החדקונית ממוצרי המזון השונים.

השימוש האינטנסיבי ביותר בעלי הדפנה נעשה לצרכים קולינריים שכן עלי הדפנה מוסיפים לכול תבשיל ניחוח וטעם מיוחדים. בין היתר נהוג להוסיף כמה עלי דפנה לציר עוף או ציר בשר, לתבשילי בשר בבישול ארוך, לצנצנות של מלפפונים חמוצים , למגוון רחב של מנות דגים ועוד. העלים שימשו בעבר ומשמשים גם היום לעטיפה של תאנים לצורכי הגנה מפני חרקים.

היתרונות הבריאותיים של עלי

בתחום הרפואה הפולקלוריסטית (הרפואה העממית) ובתחום הרפואה האלטרנטיבית בדגש על הרפואה הסינית והנטורופתיה נעשים שימושים מגוונים בעלי הדפנה וזאת כיוון שמיוחסות להם סגולות רפואיות רבות מאוד. בדרך כלל נעשה שימוש רק בשמן האתרי המופק מעלי הדפנה או בחליטה של עלי הדפנה ולא בעלי הדפנה עצמם. בין היתר עלי הדפנה משמשים לטיפול בבעיות הבאות:

• כיווץ של כלי דם וטיפול בטחורים.
• ריפוי של דלקות בדרכי הנשימה, דלקות חניכיים ודלקות בדרכי השתן.
• לעידוד התיאבון בחולים הסובלים מתיאבון ירוד.
• שיכוך של כאבי אוזניים (בעיקר באמצעות השמן האתרי).
• שיפור של תפקוד מערכת העיכול.