בשנים האחרונות הולכות ומצטברות העדויות בנוגע לכך שלא כל סוג של השמנה מסוכן לבריאות באותה המידה, כשבגדול נהוג להבחין בין שני סוגים מרכזיים של צורות השמנה: השמנה תפוחית והשמנה אגסית.
השוני בין צורות ההשמנה בא לידי ביטוי באזורים בהם נאגרת רוב כמות השומן – השמנה אגסית היא השמנה שבאה לידי ביטוי בהצטברות שומן בעיקר באזור הירכיים והישבן ואילו השמנה תפוחית או בטנית היא השמנה שבה רוב כמות השומן מצטברת באזור הבטן. השמנה בטנית נקראת לעתים קרובות גם בשמות נוספים כמו למשל השמנה ויסצרלית, השמנה מרכזית או השמנה אנדרואידית.
הערכה של מידת ההשמנה
האופן הפשוט ביותר שבו ניתן להעריך את מידת ההשמנה הוא באמצעות מדד שנקרא (BMI (Body Mass Index. מדד זה הוא המנה של משקל הגוף מחולק בגובה של הנבדק (במטרים) בריבוע. לפי ארגון הבריאות העולמי אדם בעל BMI שנע בין 25-29.9 סובל מעודף משקל ואילו תוצאה של 30 ומעלה מעידה על השמנת יתר.
עם זאת, ה- BMI לא מבחין בין עודף משקל שנובע כתוצאה ממסת שריר גדולה לבין עודף משקל שמקורו ברקמת שומן גדולה. בנוסף לכך, הרי שמדד זה אינו מבחין בין ההשמנה האגסית לבין ההשמנה התפוחית. לפיכך, על מנת להעריך את מידת ההשמנה הבטנית, בא לעולם כלי פשוט נוסף הנקרא מדד היקף המותניים.
היקף מותניים מעל שמנים ושמונה ס"מ בנשים ומעל מאה ושניים ס"מ בגברים מגדיל את הסיכוי לחלות ברוב המחלות התלויות במשקל. בניגוד ל- BMI, ישנו קשר ישיר בין כמות השומן הבטני העמוק לבין היקף המותניים ולפיכך מדד זה מהווה כלי מוצלח יותר להערכת הסיכוי לתחלואה קרדיווסקולרית.
מדוע רקמת השומן הבטנית מסוכנת כל כך?
רקמת השומן הבטנית היא רקמה חיה, המפרישה חומרים שונים המשפיעים על תהליכים דלקתיים ועל מידת ההיצרות של כלי הדם. ככל שרקמת השומן הבטנית גדולה יותר, כך היא מפרישה יותר ויותר חומרים כשבין היתר מדובר על אדיפוציטוקינים דוגמת אדיפונקטין או לפטין. חומרים אלו ועוד רבים אחרים משפיעים גם על מידת הרגישות של התאים לאינסולין, על תפקוד האנדותל ועוד.
כבר בשנת 1998 נמצא במחקר רחב היקף כי ישנו קשר חזר בין עלייה בהיקף של הבטן בגברים ובנשים לבין הימצאות של מחלות קרדיווסקולריות וסוכרת סוג 2. במחקר המדובר, שבחן 7019 נשים ו- 5887 גברים בין הגילאים 20-59 נמצא כי השכיחות של סוכרת סוג 2 בקרב בעלי היקף בטן גדול (מעל 102 ס"מ בגברים ומעל 88 ס"מ בנשים) הייתה גבוהה פי 4 יחסית לשכיחות המחלה בקרב נחקרים שלא סבלו מהיקף בטן גדול.
במחקר זה נמצא גם כי באופן כללי הסיכוי להימצאות לפחות גורם סיכון אחד למחלות לב וכלי דם היה גבוה פי 1.7 בקרב הסובלים מהיקף בטן גדול בהשוואה לנחקרים שלא סבלו מהיקף בטן גדול. במחקר אחר שביצע מטה אנליזה בהסתמך על כמה מחקרים שבחנו את הקשר בין סוג ההשמנה לבין הבריאות הכללית נמצא כי כל עלייה של סנטימטר אחד בהיקף הבטן מגדילה את הסיכוי היחסי לאירוע לבבי בשני אחוז.
יש לציין, כי בכל המחקרים שבוצעו בתחום נמצא כי השמנה בטנית מסוגלת לנבא באופן מוצלח יותר תחלואה קרדיווסקולרית וסוכרת סוג 2 בהשוואה לעלייה ב- BMI. עוד יש לציין לסיום, כי שאיבת שומן לא מביאה להפחתת הסיכוי לתחלואה, שכן היא מטפלת רק בשומן התת עורי ולא ברקמת השומן הויסצרלית המסוכנת.
