הפרעה אימפולסיבית כפייתית היא מונח כללי לתיאור קבוצת התנהגויות המתרחשות עם מעט או ללא תכנון או בקרה עצמית. בילדות, אחת הסיבות הנפוצות להתנהגות אימפולסיבית היא הפרעת קשב וריכוז (ADHD).
מחקרים חדשים מלמדים שנטיות אימפולסיביות עשויות להיות משמעותיות להתפתחות עתידית של הפרעת אימפולסיביות כפייתית, או בסיווגה הקליני, הפרעה בבקרת דחפים.
הפרעות אלו מתבטאות בכישלון להתנגד לדחפים תוקפניים, אך חשוב להבין שגם אימפולסיביות מהווה תפקיד מפתח, או שהיא מתבטאת באמצעות התסמין העיקרי בהפרעות אכילה, כמו גם בהפרעות אישיות והפרעה דו קוטבית. הפרעות האכילה הקשורות ברמה הגבוהה ביותר לאימפולסיביות כוללות אנורקסיה נרבוזה, בולימיה נרבוזה, וצורה של אנורקסיה, הנקראת הפרעת אכילת בינג' וטיהור, שמתבטאת בבולמוסי אכילה וצומות.
מה אומר המדע על הקשר בין ההפרעות?
מחקר שפורסם בשנת 2006 בכתב העת international Journal of Eating Disorder, השתמש בבדיקות סובייקטיביות ואובייקטיביות על מנת למדוד את רמת האימפולסיביות בקרב נשים עם הפרעות אכילה שונות. החוקרים הסיקו שנשים הנגועות באנורקסיה קלאסית, אנורקסיה עם טיהור או בולימיה, הפגינו ירידה הקשורה לאימפולסיביות ביכולת למקד את תשומת הלב.
הנשים עם אנורקסיה והפרעת אכילת בינג' עם טיהור הציגו אף רמות מוגברות של פעילות שרירים הקשורים לאימפולסיביות. בנוסף, נשים עם בולימיה הראו נטייה מוגברת להתנהגות פזיזה או מסוכנת.
הקשר בין מגדר, הפרעת אימפולסיביות והפרעות אכילה
מחקר שפורסם בשנת 2015 בכתב העת The Eating Behaviours, חקר את הקשר בין מגדר, אימפולסיביות והפרעות אכילה בקרב תלמידים בריאים. מבין 1,223 התלמידים, 28.5% היו גברים, ו-61.5% היו נשים. החוקרים השתמשו בסולמות מדידה מדעיים ובגרסת ארבעה גורמי מבחני לקביעת נוכחות התנהגות של הפרעות אכילה.
הציונים במבחנים אלו היו גבוהים יותר מבחינה סטטיסטית בקרב נשים בהשוואה לגברים. אימפולסיביות מוטורית ואימפולסיביות קשובה נקשרו לתפיסה עצמית שלילית, כמו גם למתח ולחץ המובילים להשמנה ולעיסוק מוגבר יותר בטקסי אכילה וצום. ממצאים אלו נקשרו אף עם השמנה חברתית ועיסוק אובססיבי בדיאטות.
הטיפול: כמו בטיפול בהתמכרות
הטיפול בהפרעות אכילה רבות, זהה לטיפול בהתמכרות, המורכב מטיפול אינטנסיבי וטיפול קבוצתי אינטנסיבי. טיפולים אלו כוללים גם טיפול התנהגותי קוגניטיבי. עיקר טיפולים אלו היא למד את החולים רמה מוגברת של תשומת לב, אשר בסופו של דבר מסייעת לעצירת התנהגויות אימפולסיביות.
כשמטופל לומד לסגל מודעת להתנהגותו ברגע שהיא מתרחשת, הוא לומד להתמודד עם אימפולסיביות, היות והיא דורשת רמת מודעות, המסייעת למניעת התנהגויות ספונטניות. חולים עם הפרעות פסיכיאטריות רבות עשויים להפגין אימפולסיביות והתנהגות תוקפנית. הגישה הראשונה היא לטפל בהפרעה הראשונית, כגון הפרעת אכילה והתנהגות אימפולסיבית ואגרסיבית המלווה אותה.
המתודולוגיה השנייה היא לטפל בהתנהגות אימפולסיבית ואגרסיבית כהפרעה פסיכיאטרית בפני עצמה, בהתבסס על העובדה שהיא כוללת מספר מנגנונים נוירו ביולוגיים המתרחשים בנפרד מהפרעה פסיכיאטרית ראשונית. תרופות כגון מייצבי מצב רוח, תרופות נוגדות דיכאון, מעכבי ספיגה מחדש של סרוטונין, ותרופות אחרות, צריכות להיקבע על בסיס אישי ובשיתוף עם פסיכותרפיה המטפלת בסוגיות הבסיסיות האחראיות להתנהגות.
