בולמוס אכילה (בינג') זוהי תופעה ששייכת לקבוצת הפרעות האכילה, והיא השכיחה שבהן. תופעה זו באה לידי ביטוי בהתקפי אכילה אדירים שאינם ניתנים לשליטה על ידי האדם שאוכל בבת אחת כמויות גדולות מאוד של מזון.
הבולמוס הוא "רעב מחשבתי" ולא "רעב פיזיולוגי". התקפים אלה באים בדרך כלל כל שעתיים-שלוש בתדירויות של פעמיים בשבוע לפחות במשך תקופה של שישה חודשים ומעלה מזה.
בארה"ב כ-2% מהגברים וכ-3.5% מהנשים סובלים מבולמוס אכילה וגם בישראל התופעה נפוצה מאוד והיא אחד הגורמים להשמנת יתר, לעודפי משקל ולהשמנת יתר קיצונית וכרונית שמלווה בחולי.
הגורמים לתופעה
לא ניתן להצביע באופן חד וחלק על גורמים מסוימים לתופעה, אך מבין אלה שסובלים מהבולמוסים, כמחצית מהם חוו או חווים דיכאון או שהתחילו דיאטה שהתפתחה להפרעת אכילה. אותם אנשים מתקשים ביכולת לווסת את הרגשות שלהם ורבים מהם זוללים בלי הכר לאחר הרגשות של עצבות, מתח, דאגה, שעמום או כעס.
מה קורה במהלך ההתקפים?
במהלך ההתקפים של בולמוס אכילה האנשים צורכים כמויות אדירות של מזון- יותר מאשר בדרך כלל, הם אוכלים בלי להבחין אפילו מה וכמה ומבלי לברור בין הטעמים השונים, קצב האכילה הוא מהיר יותר מהרגיל והם אוכלים בלי כל קשר לעובדה האם הם רעבים או לא.
בזמן התקפים של בולמוס אכילה האנשים אוכלים ללא יכולת שליטה בעצמם, הם מרגישים רגשות אשם, תחושת גועל עצמי, אכזבה ושנאה עצמית, תסכול ומרמור על כך שהם נכנעים לבולמוס האכילה ואינם שולטים במצב. בדרך כלל אנשים הסובלים מבולמוסי אכילה מתבודדים בעת ההתקפים, הם אוכלים בהיחבא ולא מול אנשים אחרים מכיוון שהם חשים בושה מעצמם. לאחר כל התקף של בולמוס אכילה האנשים שבים ומתחרטים על צורת האכילה באותה פעם ועל כך שלא יכלו לשלוט במצב ובעצמם.
בולמוס אכילה- הקריטריונים לאבחנה
קיימים מספר קריטריונים שלפיהם אפשר לאבחן האם האדם באמת סובל מהתקפים של בולמוס אכילה או האם הוא "רק" זולל כמויות גדולות של אוכל:
קריטריון ראשון מדבר על התקפי זלילה חוזרים ונשנים שבאים לידי ביטוי בשני פרמטרים-
- זלילה חסרת תקנה של מזון בטווחי זמן קצובים (לרוב זה עד שעתיים). כמויות המזון שנאכלות באותו זמן הן גדולות באופן משמעותי לכמויות שאנשים בלי בולמוס אכילה צורכים בטווחי זמן קצרים כאלה.
- במשך ההתקפים עצמם האנשים חסרי שליטה באכילה שלהם- הם לא שולטים על כמויות האוכל שנכנס לפיהם ולא על סוג המזון.
קריטריון שני מדבר על כך שאל התקפים של בולמוסי אכילה מתלווים שלושה דברים לפחות מבין הדברים הבאים:
- הקצב שבו אוכלים הוא מהיר יותר ממה שהאדם עצמו אוכל כשאינו נמצא בזמן התקף.
- האכילה לא נובעת מרעב ולמרות זאת האדם זולל כמויות אדירות של אוכל.
- האדם אוכל עד אשר הוא מרגיש תחושה של מלאות לא נוחה (כמו שאנשים שאוכלים בצורה נורמלית מרגישים לאחר שהם אוכלים ארוחה גדולה מאוד עד הסוף למרות שלא היו מסוגלים יותר).
- אנשים הסובלים מבולמוסי אכילה אוכלים לבד ממש בהיחבא, שלא יראו אותם מכיוון שהם חשים מבוכה מעצמם בזמן ההתקפים.
- אותם אנשים חווים דיכאון, רגשות אשם וגועל עצמי.
קריטריון שלישי מדבר על כך שלאחר התקף הזלילה האנשים חווים חרטה על כך שהם אכלו. קריטריון רביעי מדבר על תדירויות של יומיים בשבוע לפחות של התקפים במשך חצי שנה ואפילו יותר. קריטריון חמישי מדבר על כך שהתקפים של בולמוס אכילה לא מלווים לאחר מכן בהקאה, בצום או בפעילות ספורטיבית מוגזמת לאחר מעשה ולכן הם לא נכללים ברשימת המחלות כמו נרבוזה, אנורקסיה או בולמיה.
השלכות בריאותיות והטיפול בהפרעה
מבחינת בריאות הנפש בולמוס אכילה עלול לגרום דכדוכים, לדיכאון בדרגות חומרה שונות, לשנאה עצמית, לרגשות אשם ועוד. מבחינת בריאות פיזית יש סכנה גדולה למחלות לב, ליתר לחץ דם, לגידולים שונים, לסוכרת וליתר שומנים בדם.
הטיפול בבולמוסי אכילה צריך להיות טיפול משולב – גוף ונפש: טיפול שכולל תרופות, שיחות עם פסיכולוג או פסיכיאטר ומעקב של דיאטנית אחר שינוי הרגלי אכילה, שמירה על תזונה נכונה, בריאה ומאוזנת, ושמירה על דרך התנהגות והרגלי האכילה.
קראו עוד: התמודדות עם הפרעות אכילה במהלך ההיריון