בין דיאטה להפרעת אכילה

למרות שתקשורת יכולה להשפיע, ואכן משפיעה על דימוי גוף ועל דימוי עצמי שליליים, הדיווחים בתקשורת, בפני עצמם, אינם גורמים להפרעות אכילה. הפרעות אלו הן סוג של מחלת נפש המשפיעה על המחשבות וההתנהגויות הקשורות למזון.

ההיבט החשוב אותו יש להבין לגבי הפרעות אכילה הוא שמצבים אלו מוגדרים באמצעות הרגלי אכילה שאינם נורמליים, המשפיעים באופן שלילי על הבריאות הגופנית והנפשית של הסובלים מהם.

כלומר, מדובר בהפרעות אכילה ולא בדיאטות.
כשמבינים נקודה זו, מבינים שהפרעת אכילה מסווגת באמצעות אבדן שליטה עצמית וחוסר יכולת לחשוב ולהתנהג באופן הגיוני, אך הקביעה שמדובר במחלה נפשית אינה מספיקה.

ניפוץ המיתוסים של הפרעות אכילה ודיון בהבדלים ביניהם לבין דיאטות

למרות שדימוי גוף שלילי ותרבות דיאטה משפיעים על התפתחות הפרעות אכילה, אנורקסיה, למשל, כרוכה ברמה חדשה של סיכוני תת משקל. ועדיין, בהתחשב באופן שבו אדם עם הפרעת אכילה חווה שנאת גוף, דיאטה קיצונית נחשבת להתנהגות נורמלית בתרבות של היום.

דיאטה חמורה שנחשבת ל"נורמלית" עשויה להתפתח להפרעת אכילה

האיגוד הלאומי להפרעות אכילה קובע שחמישים אחוזים מהבנות סובלות מהתנהגויות בקרת משקל שאינן בריאות, כגון דילוג על ארוחות, צום, עישון, הקאות ושימוש במשלשלים. 25% מהנשים המבצעות דיאטות חמורות, מפתחות בהמשך הפרעות אכילה במלוא מובן המילה.

לכן אין זה פלא שאנשים רבים אינם בטוחים כיצד לזהות את ההבדלים. מאמר זה מתבונן על ההבדלים הדקים בין דיאטה להפרעת אכילה.

מערכת יחסים משובשת עם מזון

כשאדם מתייחס לתזונה בריאה באמצעות בחינת האפשרויות שלו לגבי צריכת מזון, תחושת אשמה עלולה להתגנב ולהשפיע על התנהגותו בהמשך. תהליך חשיבה זה אינו בהכרח בעייתי, ומתעורר בכל פעם בה אדם עושה משהו נוגד למטרותיו הסופיות.

אבל אדם עם מערכת יחסים בריאה עם אוכל, אינו דואג במשך ימים שלמים לגבי הרגלי האכילה שלו. רווחתו הרגשית אינה מונחת על כף המאזניים. כשהוא מרגיש אשמה, תהליך זה עשוי להמשיך.

אך הפרעות אכילה אינן עובדות כך

במקום האשמה האפשרית, ההפרעה עלולה לגרום לתחושת מצוקה אמיתית המלווה חרדה בכל פעם שמזון נמצא בסביבה. אדם בדיאטה חש תשוקה לאוכל ויודע להתמודד עם התוצאות, החיוביות או השליליות לאחר האכילה, אך הוא אינו חש גועל וסלידה לאחר האכילה.

מערכת יחסים עם משקל

כשאנשים מחליטים להתחיל דיאטה, הם עושים זאת בגלל שהם מעוניינים להגיע למטרת משקל מסוימת, בטווח הבריא. הם מבקשים להפחית או להעלות מספיק משקל כדי להשיג מראה שהם מאמינים שמתאים להם, חמישה, עשרה, עשרים או חמישים קילוגרמים.

לאנשים עם הפרעות אכילה, אין משקל יעד. כשאנשים סובלים מאנורקסיה, למשל, מטרתם היא להיות חסרי משקל. זה ההבדל בין הרצון להיראות טוב בביקיני, לבין הרצון ללכת על חול מבלי להותיר עקבות.