יוד: שימושים מומלצים בתזונה

היוד הוא מינרל קורט הממלא תפקיד חשוב בגוף האדם. סך הכול כשמונים אחוז מהיוד הנצרך מהמזון מוצא את דרכו לבלוטת התריס הממוקמת בגרון משני הצדדים של קנה הנשימה. היוד המצטבר בבלוטת התריס, משמש ליצירת הורמוני הבלוטה העיקריים הנקראים T3 ו- T4.

הורמונים חשובים אלה משפיעים בעיקר על קצב חילוף החומרים בגופנו ולפיכך במצבים של חסר ביוד, פעילות הבלוטה עלולה להיפגע. לכן נהוג כיום להעשיר סוגי מזון מסוימים ביוד, באזורים שונים בעולם, במטרה להימנע ממצבי חסר באוכלוסייה.

היוד מצוי במי הים ובאדמה ודרגת הזמינות במקומות שונים בעולם אינה אחידה

בארצות הברית נהוג לצרוך יוד בתזונה בעיקר בתוספי תזונה או במלח שולחן מועשר ביוד, אך ביפן, המקור העיקרי ליוד הוא אצות ים. דגי ים מהווים מקור מוצלח ליוד בדגש על הרינג וסלמון או שמן המופק מכבד של דג קוד ובנוסף ניתן למצוא שיעור יחסית גבוה של יוד בצדפות, סרטנים ופירות ים שונים.

כמות היוד היומית המומלצת משתנה בהתאם לגיל

הכמות היומית המומלצת עבור תינוקות עד גיל שנה היא 110-130 מק"ג, ילדים עד גיל שמונה שנים צריכים לצרוך כתשעים מק"ג, נשים הרות צריכות לצרוך כ- 220 מק"ג ואילו נשים מניקות צריכות לצרוך 290 מק"ג. אלו הן ההמלצות של מכון הרפואה IOM שבארצות הברית, למרות שארגוני בריאות שונים מספקים המלצות שונות במקצת.

ארגון הבריאות העולמי (WHO) ממליץ על צריכת מאתיים מק"ג ליום בלבד לנשים הרות או מניקות. רק על מנת לסבר את האוזן, נציין כי ביפן הצריכה היומית הממוצעת עומדת על 1000-1300 מק"ג הודות לצריכה הגבוהה של אצות הים.

מה קורה במצבי חסר של יוד?

מחסור ביוד יכול לבוא לידי ביטוי מבחינה קלינית בתסמינים מגוונים המשתנים בהתאם לרמת החסר, לחסרים נוספים במידה וקיימים, בהתאם לגיל. כך, למשל, מחסור ביוד במהלך ההיריון או חוסר של יוד בתקופת הינקות עלול לגרום לפגיעה חמורה בהתפתחות התקינה של המוח, ובמצבים החריגים החסר עלול אף להוביל למות העובר או התינוק.

מחסור ביוד במהלך הילדות המוקדמת עלול לגרום לעיכוב בהתפתחות, פיגור שכלי בדרגות חומרה שונות, פזילה, שיתוק ברגליים, או חירשות. בדרך כלל במבוגרים הסימן הראשון המהווה עדות למחסור ביוד הוא זפק, המעיד על בלוטת תריס גדולה. גודל הבלוטה נובע מהצורך של הגוף לייעל את תהליך קליטת היוד.

בעיות עיכול

במצבי חסר ביוד, בלוטת התריס לא יכולה לייצר את ההורמונים בצורה תקינה ולפיכך עלולה להתרחש האטה בקצב חילוף החומרים שתבוא לידי ביטוי בהשמנה, איטיות מוטורית, מצב רוח מדוכדך, עייפות חמורה, או תחושת כבדות. לכן חולי בלוטת תריס זקוקים לתזונה מיוחדת וקפדנית.