אחת ההגדרות הקליניות לדיכאון קובעת כי מדובר בהפרעה מוחית היוצרת חוסר איזון בטווח הנורמאלי של המחשבות, הרגשות והאנרגיה. למרות שדיכאון הוא מחלה קשה המשפיעה על אחד מכל חמישה אנשים בשלב מסוים בחייהם, חלק גדול מהאוכלוסייה אינו משכיל במדויק לגבי הפרעה זו.
רמות חריגות של חומרים כימיים כגון בטא אנדורפין המוליכים העצביים, סרוטונין ודופמין, גורמים להפרעת דיכאון, אשר עשוי להיות בעל מרכיבים גנטיים ואף השפעות סביבתיות. לדוגמה, אם ילד גדל במשפחה מדוכאת, הוא עשוי ללמוד כי החיים מאופיינים ברגשות מעוותים ושליליים. גם טראומה קיצונית בילדות עלולה להתבטא כזרז למחלה זו
דיכאון עשוי להשתנות במידה רבה בחומרתו. דיסתימיה, או הפרעת דיכאון קל, מלווה בתסמינים הכוללים מצב רוח דכאוני כרוני, והערכה עצמית נמוכה. השלב הבא נקרא דיכאון מג'ורי, המאופיין בהערכה עצמית נמוכה וחוסר עניין בחיים.
עבור רבים, מצב זה כולל את חוסר היכולת לקום מהמיטה או אפילו לאכול. לעיתים קרובות, דיכאון מג'ורי עשוי להתרחש ללא כל סיבה הניתנת לזיהוי, ובשלב זה עלול הסובל מהדיכאון לשקול התאבדות.
מאניה דפרסיה היא מצב נפשי המאופיין בתנודות קיצוניות בין מצב רוח מרומם לבין מצב רוח שפוף, בהתקפים שיכולים להיות תכופים או בעלי הפרש משמעותי זה מזה. הפרעה רגשית עונתית (SAD) היא סוג דיכאון המתרחש בסוגים מסוימים של תנאי מזג אוויר, כגון מחסור באור השמש בחורף, מסוף הסתיו עד תחילת האביב.
שיפור הדיכאון באמצעות פעילות גופנית
בנוסף לטיפולים הרבים לדיכאון, פעילות גופנית הפכה ללופה חדשה אטרקטיבית המשנה מצבי רוח המאפיינים דיכאון. מחקרים רבים שנערכו לאחרונה פרסמו תמיכה באמונה לפיה פעילות גופנית הוכחה כיעילה בשיפור דיכאון, ובמקרים רבים מצליחה אף למנוע אותו.
ההיגיון הבסיסי מאחורי תיאוריה זו היא כי פעילות גופנית משפיעה באופן חיובי על הגוף והנפש. בתמיכת היתרונות הפסיכולוגיים, נטען כי פעילות גופנית מגבירה את הביטחון, כמו גם מספקת תחושת הישג ושליטה, אשר בתורם משפרים את המצב הבריאותי והנפשי הכללי.
בנוסף להגברת ההערכה העצמית, פעילות גופנית מספקת אף נקודת מבט מציאותית יותר לגבי החיים. פעילות גופנית קבוצתית ממקמת אדם בסביבה בה קיים יותר סיכוי שיהיה לו מגע עם אחרים ובכך משתפרים החיים החברתיים שלו, והדיכאון מתפוגג בהדרגה.
אך הטיעון הביולוגי המשכנע יותר, התומך בקשר בין פעילות גופנית לשיפור הדיכאון, הוא הצבת התמקדות המדענים במוליכים העצביים של המוח. הנוירוטרנסמיטורים, שהם הבטא אנדורפינים, והסרוטונין.
הבטא אדורפינים הם חלק מהכימיקלים המווסתים מצב רוח, מפחיתים כאב ואף גורמים לתחושת אופוריה. למעשה, הגברת הבטא אנדורפינים במהלך פעילות גופנית הוא הגורם האמיתי למצב של אופוריה.
סרוטונין הוא חומר כימי אחר במוח הנקשר בהצלחה למצב רוח מרומם. הוא אחראי לזמינות מוליכים עצביים באתרי הקולטן במוח השומרים על ייצוב מצב רוח. מקרים של מאניה דפרסיה נובעים ממחסור מוחי בסרוטונין או חוסר יעילות תפקוד קולטני הסרוטונין.
רוב הרופאים מסתמכים על תרופות טריציקליות (TCAs) ומעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין (SSRIs) כדי לפקח על רמות הסרוטונין במוח. יחד עם זאת, כיום, יותר מחקרים בנושאי פעילות גופנית ודיכאון, מציעים תיאוריות לפיהן פעילות גופנית מגבירה את רמות הסרוטונין במוח, בכמות מספקת על מנת לסייע לסובלים מדיכאון, שזוהי חלופה זולה כמו גם יעילה במיוחד לנפש ולגוף כולו.
אולי יעניין אותך גם:
