אחת הטענות המכוננות והידועות ביותר בחקר ההשמנה נאמרה מפיו של ד"ר אלברט סטונקרד, אשר טען כי רוב האנשים שמתחילים תוכנית להרזיה, לא מסיימים את התכנית. לעומתם מרבית האנשים שמצליחים לסיים את התכנית, כלל לא מרזים ואילו רוב האנשים שמצליחים אכן להרזות, בסופו של דבר לא מצליחים לשמור על המשקל החדש. את כל זה כתב ד"ר סטונקרד בשנות ה-50 והיום, בדיוק כמו אז, נראה כי הדברים מדויקים לחלוטין.
אם כך, מדוע עם כל הידע שצברנו במהלך העשורים האחרונים על השמנת יתר ועם כל המידע הזמין על נזקי ההשמנה והתחלואות הנלוות אליה, עדיין רבים כל כך מאיתנו מתקשים לרדת במשקל? במאמר שלפניכם תמצאו מספר גורמים לכך שירידה במשקל ושמירה על המשקל החדש היא משימה הקרובה לבלתי אפשרית.
הסכנות בהגבלת קלוריות
הגבלה קלורית ולמעשה כל הגבלה שהיא הכרוכה בשינוי הרגלי התזונה, עשויה לעורר בנו תחושה מוגברת של רעב. הכוונה היא לא רק לרעב הפיזי אלא גם לרעב קוגניטיבי ורעב רגשי או תאווה והשתוקקות אם תרצו. בסופו של דבר הרעב, התאווה וההשתוקקות מובילים במקרים רבים להתקפי זלילה ולאכילה בלתי נשלטת.
כיום ידוע כי אדם שתזונתו מרוסנת באמצעים מלאכותיים של הגבלה, נמצא בסיכון גבוה יותר להתקפי זלילה חסרי מעצורים ובלתי נשלטים בהשוואה לאדם שלא מגביל את עצמו ולא נתון לאיסורים תזונתיים כאלו ואחרים.
באופן אירוני ואף יש שיאמרו פרדוקסלי, הדיאטה עצמה היא הגורמת בסופו של דבר להתקפי הזלילה ולעלייה במשקל המתרחש לאחר תקופה של הרזיה מוצלחת. באחד המחקרים המפורסמים ביותר בנושא זה (מחקר מינסוטה 3), בחנו כיצד משפיעה דיאטה על התנהגות האכילה ועל מגוון מדדים פיזיולוגיים בקרב גברים בריאים. במחקר זה נמצא כי הגבלה קלורית מובילה להאטה בקצב המטבוליזם, לאובדן שליטה על האכילה, לעיסוק יתר באכילה ובנוסף חלק מהמשתתפים חוו חוסר שקט, אפתיה, דיכאון ומצבי רוח משתנים.
לאור כל זה, כדי לשמור על התפקוד האופטימלי של הגוף והנפש בהקשר לאכילה, חשוב לספק את צרכינו לא רק ברמה הביולוגית כי אם גם ברמה הרגשית והקוגניטיבית, כלומר ליהנות מהאכילה ולחוש סיפוק רגשי כמו גם מלאות פיזית.
היעדר הקשבה לאותות הרעב והשובע
לפי חוקרים רבים העוסקים בחקר ההשמנה, הגורם המרכזי להשמנה קשור לאובדן הקשר בין האותות הפיזיולוגיים של רעב ושובע לבין תחילת וסיום הארוחה. במילים פשוטות, ההשמנה היא תוצאה של אכילה שאינה בהתאם לצרכים הריאליים של הגוף.
בשנים האחרונות נערכו מספר מחקרים חשובים שהצביעו על כך שהיכולת שלנו להקשיב לאותות הרעב והשובע הטבעיים מתחילה להתפוגג כבר במהלך הינקות. אי לכך ישנם חוקרים לא מעטים הסבורים כי הדרך להילחם במגפת ההשמנה כוללת הדרכה של אימהות לתינוקות, במטרה ללמד אותן לזהות את אותות הרעב והשובע הטבעיים בילדיהן ולהתייחס אליהם.
שינויים פיזיולוגיים במהלך ההרזיה
לצד הגורמים הנפשיים והרגשיים שמעודדים השמנה, ישנם אינספור גורמים פיזיולוגיים המקשים עלינו לרדת במשקל ויותר מכך, לשמור על המשקל החדש שאליו הגענו לאחר מאמצים מרובים. הגוף של האדם המודרני לא הסתגל בצורה אופטימאלית לעידן השפע, ומבחינתו בני האדם עדיין צריכים להתמודד עם תקופות ממושכות של חוסר מזון.
אי לכך, כאשר אנחנו מגבילים את עצמנו מבחינה קלורית ומשילים אי אילו ק"ג ממשקלנו, נכנסות לפעולה מערכות פיזיולוגיות שונות, שכל מטרתן היא לגרום לנו לאכול יותר מזון כדי להשלים את החסר. כמו כן כפי שציינו, הפחתה במשקל מובילה להאטת המטבוליזם: הגוף מעוניין לשרוף פחות אנרגיה כדי לשמור על הקלוריות שאנחנו מספקים לו ולכן הוא מאט את קצב חילוף החומרים.
גורמים סביבתיים
נכון להיום אנחנו חיים בסביבה מעודדת השמנה (סביבה אוביסוגנית) שבה רובנו עובדים בישיבה, צופים שעות בטלוויזיה ויושבים שעות מול מסך המחשב. סביבה מעודדת השמנה היא גם סביבה שבה יש לנו אינספור הזדמנויות לאכילה בהיסח הדעת ואפילו לאכילה תוך כדי נהיגה, סביבה שבה מזון בריאות יקר יותר ממזון מהיר וסביבה שבה אידיאל היופי הוא רזון לא הגיוני הדוחף רבים מאיתנו להתנסות בדיאטות עוד לפני גיל ההתבגרות.
כל הגורמים הסביבתיים הנ"ל, ועוד רבים אחרים, הם בין הגורמים החשובים ביותר למגפת ההשמנה המשתוללת כמעט בכל רחבי העולם בעשורים האחרונים.
