דיאטה לחולי פיברומיאלגיה

פיברומיאלגיה, דאבת השרירים או דאבת, היא תסמונת הבאה לידי ביטוי בכאבים מפושטים המופיעים באופן כרוני ללא כל הסבר פיזיולוגי ברור. בנוסף לכך, התסמונת מאופיינת גם בעייפות חמורה, חוסר יכולת להתרענן גם לאחר שינה, קשיי ריכוז, בעיות זיכרון, הפרעות עיכול עד כדי תסמונת המעי הרגיז, כאבים במפרקי הלסתות ועוד.

רק במהלך שנות השבעים של המאה העשרים החלו להתייחס לפיברומיאלגיה כאל תסמונת העומדת בפני עצמה אך עד לתחילת שנות התשעים, היא עדיין לא הוכרה באופן נרחב על ידי ארגון הבריאות העולמי (WHO) ולמעשה על ידי רוב ארגוני הבריאות המובילים בעולם.

כיום, פיברומיאלגיה היא תסמונת המוכרת היטב לחוקרים ולקלינאים, שכן היא נחקרת באופן אינטנסיבי מאוד. חרף זאת, עדיין לא ברור מה היא האטיולוגיה של המחלה ואם לא די בכך, הרי שגם עדיין לא נמצא הטיפול המתאים ללוקים בה.

הקשר בין תזונה לפיברומיאלגיה

מאחר וידה של הרפואה המערבית הקונבנציונאלית קצרה מלהושיע ולסייע ללוקים בפיברומיאלגיה ומאחר ואיכות החיים שלהם נפגעת באופן משמעותי כתוצאה מהתסמונת, הרי שאין זה פלא שרבים מהלוקים בתסמונת פונים לעזרת הרפואה המשלימה או האלטרנטיבית.

חלק ניכר מהטיפולים האלטרנטיביים מבוססים בעיקר על שינויים תזונתיים מסוימים, שטרם הוכחו כיעילים וכמיטיבים עבור הלוקים בפיברומיאלגיה מבחינה מדעית. למעשה, נכון לכתיבת שורות אלה לא הצליחו החוקרים בתחום להגיע לתמימות דעים בנוגע להשפעה שיש לתזונה על מצבם של הלוקים בתסמונת.

במאמר שלפניכם נסקור בנקודות את הידוע לנו כיום אודות יחסי הגומלין בין פיברומיאלגיה לבין תזונת החולים תוך התבססות אך ורק על ממצאים שעלו ממחקרים מדעיים.

פיברומיאלגיה ונוגדי חמצון

מאחר והאטיולוגיה של התסמונת לא ברורה עדיין, הרי שלא פשוט להציע ללוקים בפיברומיאלגיה טיפול מתאים. עם זאת, אחת מהתיאוריות המרכזיות ביותר בימינו, הנוגעת לאטיולוגיה של התסמונת, דוגלת בכך שהתסמונת קשורה לעקה חמצונית (סטרס אוקסידטיבי) ולנזקים של הרדיקלים החופשיים.

כך לדוגמה, נמצא במחקרים רבים שבקרב חלק ניכר מהסובלים מפיברומיאלגיה ניתן לאבחן רמות נמוכות של נוגדי חמצון חשובים כמו לדוגמה מגנזיום או סלניום, אך עדיין לא ברור לגמרי האם העקה החמצונית מעודדת את התפתחות התסמונת או שמא התסמונת גורמת לעקה החמצונית.

לאור זאת, בוצעו מספר מחקרים שבחנו את האפשרות לפיה צריכה מוגברת של נוגדי חמצון עשויה להשפיע על מהלך התסמונת, כשבחלק מהמחקרים נבדקה ההשפעה של מעבר לתזונה צמחונית על התסמונת.

אמנם על מנת לבסס קווים מנחים ישנו צורך בביצוע מחקרים נוספים, אך באופן כללי ניתן לכתוב כי הגדלת הצריכה של נוגדי החמצון גורמת לשיפור במצב התסמונת, בדגש על הפחתה במידת החומרה של כאבי השרירים ונוקשות המפרקים.

דיאטות אלימינציה

ישנם מטפלים רבים, בעיקר בשדה הרפואה האלטרנטיבית, הממליצים למטופלים הסובלים מפיברומיאלגיה להתנסות בדיאטת אלימינציה. טכניקה זו נועדה לבחון את ההשפעה של התנזרות ממזונות מסוימים על מהלך התסמונת. אמנם ייתכן בהחלט כי ישנם מזונות ספציפיים שיש בהם כדי להחמיר את התסמינים המרכיבים את התסמונת, אך נכון לכתיבת שורות אלה אין לתפיסה זו עדות מדעית ועל מנת לבסס אותה, יהיה צורך לבצע מחקרים נוספים.

עודף משקל, השמנת יתר ופיברומיאלגיה

במחקר שבחן 2500 חולי פיברומיאלגיה בארצות הברית, נמצא כי שכיחות עודף המשקל והשמנת היתר בקרב הלוקים בפיברומיאלגיה גבוהה יותר מאשר בקרב האוכלוסייה הכללית. נושא זה נחקר במספר מחקרים נוספים שבאופן כללי הראו כי בקרב הלוקים בפיברומיאלגיה קיימת שכיחות גבוהה במיוחד של השמנת יתר.

לפי הידוע לנו כיום דרגת החומרה של ההשמנה עומדת ביחס הפוך לאיכות החיים של הלוקים בפיברומיאלגיה, כלומר ככל שה- BMI גבוה יותר, כך איכות החיים של הלוקים בתסמונת נמוכה יותר בהתאמה.

עוד נמצא במחקרים שעסקו באוכלוסיית הלוקים בפיברומיאלגיה, כי הפחתה במשקל גורמת לשיפור משמעותי ביותר בתסמינים הקליניים.

תוספי מזון

כפי שציינו, מאחר ונכון להיום לא קיים פתרון טיפולי יעיל דיו עבור הלוקים בפיברומיאלגיה, שוק התרופות האלטרנטיביות והטיפולים האלטרנטיביים באופן כללי נהנה מפופולאריות רבה. נכון להיום אין עדיין מספיק מחקרים מדעיים שבחנו את השפעתם של תוספי המזון השונים, אך ככל הנראה ישנם מספר תוספי מזון שמשפיעים לטובה על מהלך התסמונת, הגורמים להפחתה במידת החומרה של התסמינים המרכזיים בדגש על כאבי השרירים ועל העייפות החמורה.

בין היתר מדובר בתוספים הבאים: Chlorella pyreinoidosa, 5-HTP, Q10, acetyl-L-carnitine, Ginko biloba, ascorbigen או תזונה עשירה בסיבים המתאימה לצמחונים, ובעלת יתרונות להקלת התסמינים. יש לציין כי לפני התחלה של שימוש בכל סוג שהוא של תוסף מזון, יש להתייעץ על כך עם הרופא המטפל וזאת כיוון שישנם תוספים שונים שעלולים ליצור אינטראקציה מזיקה עם הטיפול התרופתי הקונבנציונאלי.