ממתיקים מלאכותיים הם חומרים שונים המיוצרים באופן סינתטי, שטעמם מתוק, אך כמות הקלוריות בהם קטנה מכמות הקלוריות שניתן למצוא בכמות זהה של סוכר.
אחד הממתיקים המלאכותיים הראשוניים שיוצרו אי פעם היה הסכרין, ממתיק מלאכותי שרמת המתיקות שלו גבוהה פי 300 מרמת המתיקות של הסוכרוז ועלות הייצור שלו נמוכה מאוד יחסית. הממתיק התגלה על ידי כימאי בשם פולברג קונסטנטין בשנת 1879 שעבד עם זפת פחם.
בזמן שאכל ארוחה עם אשתו, שם לב כי לכל המאכלים היה טעם מתוק ובשלב מסוים הבין כי שאריות הפחם שנותרו על ידיו הן המקור לטעם הלא שגרתי. החיסרון המרכזי של הסכרין בא לידי ביטוי בטעם המתכתי שלו. במהלך העשורים הבאים ניסו יצרני הממתיקים המלאכותיים לפתח שיטות לייצור של ממתיקים מלאכותיים נטולי טעם לוואי ובסופו של דבר בא לעולם הציקלמאט, המתוק פי 30-50 מהסוכרוז.
הממתיקים המלאכותיים העיקריים הנמצאים כיום בשימוש הם האספרטיים שנוצר בשנת 1965 ונמצא בעיקר במוצרים שלא דורשים חימום כמו שתייה קלה למשל, אצסולפאם K, סוכרלוז, מלטודקסטרין וכמובן שגם סכרין (מוכר בישראל כסוכרזית) וציקלמאט.
האם ממתיקים מלאכותיים מסוכנים לבריאות?
בשנות השמונים של המאה הקודמת, התקבלה בקונגרס האמריקאי ההחלטה לסמן מוצרים המכילים סכרין עם תווית אזהרה לפיה נמצא כי סכרין גרם להתפתחות של גידולים סרטניים בחיות מעבדה. בשנת 2000, אחרי שהנושא נחקר באינטנסיביות רבה, הוחלט כי צריכת סכרין לא מגבירה את הסיכון לסרטן, בוטל החוק המחייב את היצרנים לפרסם אזהרות על המוצרים שלהם והסכרין הוסר מרשימת החומרים המסרטנים.
למרות כל זה, הציבור הרחב עדיין סבור כי הסכרין הוא ממתיק מסוכן, כשבאותה הנשימה יש לציין כי בשנים האחרונות הולכות ומצטברות העדויות המחקריות לכך שהסכרין עשוי להוות גורם מגן מפני התפתחות של גידולים סרטניים. למעשה, ייתכן מאוד שבעתיד יהווה מרכיב חשוב בתרופות אנטי סרטניות.
דוגמה נוספת לתפישות שליליות כלפי ממתקים מלאכותיים ניתן למצוא למשל ביחס של רבים בציבור הרחב לאספרטיים. בשנת 1996 התפרסם מחקר בכתב העת היוקרתי Neuropathology and Experimental Neurology שכותרתו הייתה "גידולי מוח בחולדות, האם ישנו קשר לאספרטיים?" רבים בציבור הרחב ובתקשורת בחרו להתעלם מסימן השאלה והחלה לרווח התפישה לפיה צריכה של אספרטיים קשורה לגידולי מוח.
למעשה, באופן גורף כל אחד ואחד מהממתיקים המלאכותיים המאושרים כיום לשימוש על ידי משרד הבריאות בטוחים עבור רוב בני האדם כל עוד הם נצרכים באופן נורמלי. רק במקרים חריגים ישנו צורך להגביל למשל את צריכת האספרטיים, כשבין היתר מדובר לצורך העניין באוכלוסיית החולים בפנילקטנוריה. זאת כיוון שאחד ממרכיבי האספרטיים עלול להצטבר בגופם ולהוביל לפגיעה מוחית והכוונה היא כמובן לפנילאלנין. עם זאת, החולים בפנילקטנוריה, צריכים להימנע מרשימה ארוכה של מזונות, הכוללת בנוסף גם תירס, פסטה ותפוחי אדמה.
אמנם ישנם ממתיקים מלאכותיים שעשויים לגרום לאנשים מסוימים לסבול מנפיחות בטנית או שלשולים, אך שוב – רק אם נצרכים בכמויות גדולות במיוחד ובלתי שגרתיות. זאת כיוון שהממתיקים יכולים לגרום לפעילות מעיים מוגברת כשהם נצרכים בהגזמה.
מאחר וצריכה מוגברת של סוכר מקושרת להגברת הסיכון לסוכרת ותמותה מוקדמת כתוצאה ממחלות קרדיווסקולריות, הרי שניתן לכתוב כי ישנה סכנה של ממש בצריכה של סוכרים המוספים למזונות ומשקאות, שפשוט לא קיימת בצריכה של ממתיקים מלאכותיים.
האם ממתיקים מלאכותיים מסייעים להרזיה?
אחת הסוגיות הנחקרות ביותר בהקשר של ממתיקים מלאכותיים היא זו העוסקת בשאלה: האם ממתיקים מלאכותיים גורמים להשמנה או מסייעים להרזיה? למרות שנושא זה נחקר באופן אינטנסיבי, עדיין לא ברור כיצד משפיעים הממתיקים המלאכותיים על תהליך ההרזיה לטוב ולרע וכן לא ברור מה הם המנגנונים שבהם פועלים הממתיקים המלאכותיים בהקשר לתהליך. עם זאת, בשנים האחרונות מצטברות והולכות העדויות המחקריות לכך שייתכן ששימוש בממתיקים מלאכותיים מהווה גורם סיכון לעלייה במשקל.
לפי אחת מהתיאוריות המרכזיות בתחום, נראה כי צריכה של מוצרים המומתקים באופן מלאכותי גורמת למערכות הפיזיולוגיות שלנו לפתח תשוקה לסוכר ובעקבות זאת אנחנו צורכים מבלי משים יותר סוכרים בהמשך היום.
לפי תיאוריה אחרת, הממתיקים המלאכותיים מגבירים את הסיכוי להשמנה ואפילו לסוכרת סוג 2, כיוון שהם גורמים לתגובת שרשרת שלילית שמקורה בחיידקי המעי הגס. מומלץ להמשיך ולהתעדכן בנוגע לנושא חשוב זה.
