דיאטה לחולי השימוטו

השימוטו היא מחלה של בלוטת התריס המופיעה בעיקר בקרב נשים. המחלה מתחילה לרוב בהגדלה של בלוטת התריס ובעקבות זאת תיתכן תחושת כאב באזור הצוואר. בשלב הראשוני נוצר מצב של היפרתירואידיזם, כלומר פעילות יתר של בלוטת התריס.

עם זאת, לאחר סיום השלב הראשון מגיע השלב השני שבו פעילות הבלוטה כביכול תקינה ונורמאלית. בשלב השלישי מתפתח מצב של היפותירואידיזם או תת תריסיות שבו הבלוטה מפרישה מעט מדי הורמונים.

מה הם הגורמים למחלה?

נכון לכתיבת שורות אלה המומחים בתחום לא בטוחים בנוגע למקורה של המחלה אם כי ישנן זוג תיאוריות מרכזיות בנושא להלן:

• לפי התיאוריה הראשונה, המחלה נגרמת בעקבות הידבקות בחיידק או נגיף שמזכיר את התאים של בלוטת התריס. בעקבות ההידבקות בחיידק, תאי מערכת החיסון מזהים בשלב מאוחר יותר את הבלוטה כגורם זר שיש להילחם בו. כך לדוגמה נמצא כי בדמם של החולים ניתן לאבחן את הנוכחות של בקטריה הנקראת Yersinia enterocolitica בשכיחות הגבוהה פי 14 משניתן למצוא את הבקטריה בדמם של אנשים שלא סובלים מהמחלה.
• לפי התיאוריה השנייה, המחלה נגרמת בעקבות כך שתאי בלוטת התריס מציגים אנטיגנים מסוימים המאותתים למערכת החיסון כי יש לחסל אותם. בדמם של חולים רבים במחלת השימוטו ניתן למצוא נוגדנים עצמוניים נגד הבלוטה.

חשיבות המעורבות של אשת מקצוע

הדבר הראשון שיש להבין בכול הקשור לטיפול התזונתי בחולי השימוטו הוא שנוכחות של אשת מקצוע הינה בגדר חובה או הכרח. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שהטיפול התזונתי מצריך ידע רב בנוגע לבלוטה ולמחלה הספציפית. בנוסף לכך, הטיפול התזונתי מצריך מעקב צמוד אחרי מצבם של החולים. דיאטנית קלינית מקצועית ומוסמכת צריכה בראש ובראשונה להעניק ידע מתאים לחולים ולאחר מכן לבנות עבורם את התפריט המתאים ביותר עבור כל חולה וחולה באופן אישי.

התפריט התזונתי הנבנה עבור חולי השימוטו משתנה בהתאם לדרגת החומרה של המחלה, בהתאם להרגלי החיים האישיים של כל חולה וחולה, בהתאם להעדפות הקולינריות שלו ועוד. לאחר בניית התפריט המתבצעת תוך שיתוף מלא של המטופל, יש לקבוע מתכונת של פגישות טיפוליות שתאפשר לדיאטנית הקלינית לבחון את רמת היעילות של התפריט ואת רמת ההיענות לטיפול. במידת הצורך יבוצעו שינויים בתפריט על מנת להפוך אותו ליעיל יותר ומותאם יותר למטופל.

מדוע ישנו קשר בין מחלת השימוטו לתזונה של החולים?

בלוטת התריס אחראית להפרשת הורמונים המווסתים את קצב המטבוליזם בגוף. לפיכך כאשר הבלוטה לא מפרישה מספיק הורמונים, קצב המטבוליזם הופך לאיטי יותר וכתוצאה מכך עולה הסיכוי להשמנה. אי לכך, החולים צריכים להקפיד על צריכת מזונות מסוימים תוך הימנעות מצריכת מזונות אחרים ולבצע שינויים בסדר הארוחות שלהם. ההשמנה גורמת למגוון רחב של תחלואות נלוות כשבין היתר מדובר על בעיות אורתופדיות, נוירולוגיות, קרדיווסקולריות ועוד.

הנחיות כלליות בנוגע לדיאטה לחולי השימוטו

• יש להקטין את הנפח שתופסים הפירות ומיצי הפירות בתפריט היומי וזאת כיוון שהפירות עשירים מאוד בסוכרים.
• יש להקטין במידת האפשר את נפח הארוחות ולפזר את הארוחות לאורך היום. ככול שהמזונות מחולקים על פני יותר ארוחות, כך הירידה במשקל או השמירה על המשקל במצבים של נטייה להשמנה קלה יותר.
• חשוב להימנע מצריכת ממתקים מכל הסוגים.
• חשוב להעדיף שמן זית על פני שומנים מהחי וזאת כיוון שבמצבים של תת פעילות בלוטת התריס נצפית ברוב המקרים עלייה ברמת הכולסטרול.
• חשוב ביותר להקפיד על הגדלת נפח הירקות הטריים בתפריט היומי. הירקות יוצרים תחושת שובע וערכם הקלורי נמוך ביותר.